פסק-דין בתיק ע"א 2337/02

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ריבה ניב) בת"א 14949/01 מיום 19.5.02, אשר קיבל את תביעת המשיבה להחזרת הפרשים בגין הנחה בדמי השירות בעבור מעלית הבניין. 

1.                    רקע

(א)                המשיבה והמערערת חתמו ביום 9.2.04 חוזה שלפיו העניקה המשיבה למערערת שירותי אחזקה למעלית שבבניין (להלן: " החוזה" או " חוזה השירות").

(ב)                 תוקפו של החוזה הוארך ביום 1.4.97 לתקופה נוספת של 5 שנים. בנספח לחוזה נקבע כי בגין הארכה תוענק למערערת הנחה בדמי השירות. עוד נקבע כי סכומי ההנחה יושבו למשיבה במקרה שבו יבוטל ההסכם לפני תום התקופה.

(ג)                  ביום 1.1.01 הודיעה המערערת בכתב למשיבה על כוונתה להפסיק את ההתקשרות בתוך פרק זמן של 30 יום, בשל הפרה שהפרה המשיבה את החוזה.

(ד)                 המשיבה הגישה תביעה בסדר דין מקוצר נגד המערערת שבה תבעה את החזר סכומי ההנחה, כאמור בחוזה, וכמו כן תשלום של דמי השירות עד לתום תקופת השירות החוזית.

(ה)                המערערת התגוננה בטענה שהחוזה נוגד את צו הפיקוח על מוצרים ושירותים (התקנת מעליות ומתן שירותים למעליות), התשנ"ה- 1995 (להלן: "הצו"). כמו כן טענה שהתנאי המורה על החזרת סכום ההנחה הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד, וכי בפועל לא ניתנה לה כל הנחה במחיר השירות.

(ו)                  בהסכמת הצדדים ניתנה למערערת ביום 12.11.01 רשות להתגונן כנגד הפקדה של 8,000 ש"ח. בדיון שהתקיים ביום 12.2.02 הורה בית המשפט על הגשת סיכומים לעניין הטענות המשפטיות בלבד.

2.                    פסק דינו של בית משפט קמא

(א)                בית המשפט דן בטענת המערערת כי עסקינן בתנאי מקפח בחוזה אחיד וקבע כי בפני המערערת עמדו שתי חלופות: התקשרות בהסכם לתקופה של שנה ללא הנחה, או התקשרות בהסכם לתקופה של חמש שנים, כפוף לתנאי הנספח המקנה הנחה בדמי השירות. כמו כן, נקבע כי בשוק החברות המספקות שירותים למעליות קיימת רמת פעילות גבוהה, המובילה לתחרותיות רבה, ועל כן בנקל יכלה המערערת למצוא חברה חלופית שתספק לה את השירות הנדרש.  נוכח האמור, ובהתחשב בכך שנציגת ועד הבית היא אישה בוגרת המסוגלת לשפוט ולהעריך את התחייבויותיה המשפטיות, קבע בית המשפט שתנאי החוזה אינם עולים כדי קיפוח של ממש. חוזה השירות מעגן במפורש את זכותה של המערערת לבטלו לפני תום התקופה הקבועה בו, ועל כן הוא תואם את צו הפיקוח.

(ב)                 בית המשפט הוסיף וקבע כי המשיבה הצליחה להוכיח שההנחה בדמי השירות היא אמיתית, ולכן הורה למערערת להשיב למשיבה את כספי ההנחה בשווי של 8,592 ש"ח. תביעת המשיבה לתשלום דמי שירות עד תום תקופת ההסכם נדחתה.

3.                    טענות המערערת

ואלו טענות המערערת:

(א)                פסק הדין ניתן מבלי שניתנה למערערת האפשרות להוכיח כי ההנחה שהעניקה לה כביכול המשיבה לא הייתה הנחה אמיתית, וזאת בשל החלטת בית המשפט כי הצדדים יסכמו לעניין הטענות המשפטיות בלבד. לצדדים נאמר כי אם יקבע שההסכם תקף, אזי תידון הטענה בדבר טיב ההנחה. בהעדר דיון כאמור, לא ברור כיצד קבע בית המשפט שהמשיבה הצליחה להוכיח שדמי ההנחה הם אמיתיים.

(ב)                 הצו אוסר על חתימת חוזה שירות לתקופה העולה על 12 חודשים והוראותיו קוגנטיות. המשיבה התעלמה מהוראות הצו, שכוונתו היתה להגן על מקבלי השירות, ולכן היה על בית המשפט לקבוע כי עסקינן בהסכם בלתי חוקי.

(ג)                  התנאי בחוזה המורה על החזרת סכומי ההנחה הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד. כדי שחוזה כגון זה לא ייחשב מקפח עליו לקיים שני תנאים מצטברים: ברירה אמיתית להתקשר בו וצירוף מחירון עדכני של החברה ולוח ההחזרים שהלקוח עלול להתחייב בו אם יבטל את ההסכם. המשיבה לא צירפה מחירון כאמור, ואי אפשר היה גם לקבוע מסקנות ביחס לברירה אמיתית שכן בית המשפט ביסס את החלטתו על התרשמותו מנציגה שלא נטלה כלל חלק בדיון.

4.                    טיעוני המשיבה

ואלו טיעוני המשיבה:

(א)                המערערת ידעה היטב על מהותו של הצו וחתמה ביודעין על ההסכם מתוך כוונה לקבל את ההנחה הניתנת להסכם ארוך טווח. נסיונה חסר תום הלב לטעון כי אינה מחויבת בהחזר ההנחה, למרות הידיעה הברורה על הצו מהווה עשיית עושר ולא במשפט.